נרקיס נ' ביג כלי עבודה בע"מ ואח'

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזקי רכוש לרכב התובע שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 17.7.2013 בבני-ברק.

רכב התובע (רכב מסחרי בעל שתי דלתות אחוריות) היה מצוי בחניה בצד הכביש, באופן אלכסוני (באופן בו חונים כלי רכב נוספים במקום), כאשר הדלתות האחוריות של הרכב פתוחות. התובע עצמו היה ברכב ועסק בפריקת מטען. רכב הנתבעת 1 (משאית) חלף במקום ופגע ברכב התובע.

לטענת התובע התאונה נגרמה מחמת נסיעה בלתי זהירה של נהג המשאית. לטענת הנתבעות התאונה אירעה כאשר רכב הנתבע נסע "בנסיעה איטית וזהירה", דלתות רכב התובע היו "פתוחות קמעה" ו"בשעה שרובו המכריע של רכב הנתבעת, מסוג משאית, חלף על פני רכב התובע, ללא שהיה כל מגע ביניהם, נפתחה לפתע דלת רכבו השמאית של רכב התובע לרווחה ופגעה בצדו הימני אחורי של רכב הנתבעת ...." (סעיף 6 לכתב ההגנה).

לאחר בחינת טענות הצדדים והעדויות, נחה דעתי שדין התביעה להתקבל. אני מעדיף באופן מובהק את עדויות התובע והעדה מטעמו על פני עדות נהג הנתבעות. הגעתי למסקנה לפיה נהג הנתבעות הוא האחראי לקרות התאונה:

ראשית, התובע – בעל הרכב, הנהג ומי שנוהג להעמיס ולפרוק באופן אישי את הרכב – מכיר את רכבו. התובע העיד שבהתאם לתכונותיו של הרכב, קיימים שני מצבים בהן הדלתות האחוריות של הרכב נמצאות. בהתאם לעדות התובע: "יש לדלתות שני מצבים או סגור סגור או פתוח. אין באמצע. כשפתוח זה משלים את הקו של הרכב. זה לא בולט מהרכב. אין לדלתות אופציה אפילו מ"מ לסטות הצידה. יש לו שני סטרייקרים שנועלים את הנעילה" (עמ' 1, ש' 22 – 24).

עדות התובע מהימנה עלי. זאת ועוד, התובע העיד שבעת התאונה הוא היה בתוך הרכב (בחלקו האחורי), נערך לפרוק סחורה מהרכב. גם לו ניתן היה לפתוח את הדלתות באופן חלקי, לא היה כל היגיון להעמידן במצב כאמור, כאשר התובע נכנס אל תוך הרכב. הדעת נותנת שכאשר התובע ברכב, בכל מקרה יהיו דלתות הרכב פתוחות לחלוטין.

למעשה, די בקביעה כאמור כדי להוביל למסקנה לפיה דין גרסת הנתבע – להידחות.

מעבר לאמור, נהג המשאית העיד: "לא ראיתי את הדלת נפתחת" (עמ' 2, ש' 6 – 7), ובהודעתו לחברת הביטוח (נ/1) ציין: "נראה לי שהדלת נפתחה עוד טיפה". טענת ההגנה הינה השערה כללית בלבד, בלתי מבוססת, שלא הוכחה, שנדחית ושממילא אין בה כדי לשמש הגנה. נהג משאית אינו יכול לנסוע באופן צמוד לכלי רכב אחר, עד אשר פתיחה חלקי ביותר ("טיפה") של הדלת עשויה לגרום לתאונה (כאמור, לא נטען לפתיחה מהירה ופתאומית של כל הדלת, וכאשר החל נהג המשאית לחלוף במקום הוא הבחין בדלתות רכב התובע פתוחות (הנהג העיד: "כשעברתי ראיתי את הדלתות פתוחות" (עמ' 2, ש' 8)).

עדת התביעה – שנכחה בסמוך מאוד למקום התאונה – העידה שהיא הבחינה במשאית כשהיא נוסעת במהירות גבוהה (עמ' 3, ש' 11; עמ' 3, ש' 17). עדות עדת התביעה מהימנה עלי. גם עובדה זו נזקפת לחובת נהג המשאית, ומעידה על אחריותו לקרות התאונה.

מעצם העובדה שהחלק הקדמי של המשאית חלף את דלתות רכב התובע, המסקנה המתחייבת היא שהיה מספיק מקום לעבור במקום (אם לא היה מקום – היה על נהג המשאית להמתין עד להשלמת מהלך פריקת רכב התובע וסגירת הדלתות). כשמביאים בחשבון את העובדה שדלתות רכב התובע אינן יכולות להיות פתוחות במצבי ביניים וחלקה הקדמי של המשאית כבר חלף את הדלתות, המסקנה המתחייבת היא שהפגיעה ארעה מחמת נסיעה לא זהירה, במהירות גבוהה, כאשר הנסיעה לא הייתה ישרה והובילה לסטייה שגרמה לכך שחלקה האמצעי או החלק האחורי של המשאית פגע בדלת.

אני קובע אפוא שנהג המשאית הוא שאחראי לקרות התאונה ולא הונחה תשתית עובדתית המעידה על כך שהתובע פתח את הדלת באופן לא זהיר וכיו"ב, כאמור בהוראת תקנה 80 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

על כן, אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, בתוך 30 יום, סך של 10,908 ₪ (הנזקים המפורטים בסעיף 4 לכתב התביעה, למעט רכיב הפיצוי הנתבע בגין הפסד ההכנסה, שאיני מאשרו בהיעדר ראיה), בצירוף אגרת משפט ע"ס 121 ₪, כל זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל ובצירוף הוצאות משפט ע"ס 850 ₪ (במסגרת פסיקת הוצאות ההליך הבאתי בחשבון את העובדה שהתובע נדרש לשאת בשכרה של העדה).

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, ו' אדר תשע"ד, 06 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: